רוב הפריצות הגדולות מתחילות במשהו קטן: הודעת דוא"ל או SMS אחת שנראית תמימה. החדשות הטובות — ברוב המקרים אפשר לזהות אותן בפחות מחצי דקה, אם יודעים לאן להסתכל. הנה השיטה.

דוגמה לדוא"ל פישינג אמיתי
צילום: Noloader · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

בדיקת 20 השניות

  1. מי השולח באמת? הציגו את כתובת הדוא"ל המלאה, לא רק את השם. "שירות לקוחות" יכול להסתתר מאחורי כתובת מוזרה.
  2. לאן מוביל הקישור? העבירו את העכבר מעל הקישור (בלי ללחוץ) וראו את הכתובת האמיתית. במובייל — לחצו לחיצה ארוכה.
  3. מה הטון? דחיפות, איום או הבטחה מפתה הם דגל אדום.
  4. מה מבקשים? סיסמה, קוד אימות או פרטי אשראי — אף גוף רציני לא מבקש אותם ככה.

סימנים קטנים שמסגירים

  • פנייה כללית ("לקוח יקר") במקום בשמכם.
  • שגיאות כתיב או ניסוח מוזר.
  • קובץ מצורף שלא ציפיתם לו.
  • כתובת אתר שדומה-אבל-לא-בדיוק לשם המוכר.

מה עושים כשחושדים

לא לוחצים, לא מורידים, לא עונים. אם זה כאילו מגוף מוכר — פנו אליו ישירות דרך האתר או הטלפון הרשמי. ואם אתם בעסק: עדיף דקה של בדיקה מאשר יום של שחזור. עודדו עובדים לדווח על הודעות חשודות בלי בושה — זו הגנה, לא טרחה.