NAS שרתי

התקן NAS הוא במהותו התקן בלתי תלוי במחשב המחובר לרשת, שמטרתו הבלעדית היא אספקת שירותי אחסון נתונים למחשבים (או התקנים אחרים) ברשת. מטרת מערכת ההפעלה ותוכנות אחרות על התקן NAS היא לספק את הפונקציונליות של אחסון נתונים, שימוש במערכת קבצים, גישה לקבצים, ואת הניהול של פונקציות אלה. התקן NAS איננו מיועד לביצוע משימות מחשוב כלליות. אם כי במקרים מסוימים ניתן מבחינה טכנית להפעיל עליו תוכנות אחרות (למשל, במקרה שהוא מבוסס מערכת הפעלה סטנדרטית כמו חלונות או Linux). התקן NAS ייעודי הוא למעשה שרת בפני עצמו, עם כל הרכיבים העיקריים של מחשב טיפוסי – מעבד, לוח אם, זיכרון RAM, וכדומה. התקני NAS מכילים דיסקים קשיחים (אחד או יותר), המחולקים לעתים קרובות ליחידות לוגיות, המשתמשות באחסון עם דיסקים יתירים או במערכי RAID. השימוש בהתקן NAS מונע את הצורך בניהול מערכת הקבצים על ידי שרתים אחרים ברשת (לעומת זאת מתווספת תחבורת רשת רבה, שגם אותה יש צורך לנהל, הגם שרוב העבודה מושקעת בדרך על ידי כרטיס הרשת הקיים כבר במחשב). התקני NAS אינם כוללים בדרך כלל מקלדת או תצוגה, ונשלטים ומוגדרים באמצעות הרשת, לרוב על ידי התחברות בדפדפן לכתובת הרשת שלהם (הגם שלרוב ניתן להתחבר גם בכבל טורי, במקרים שבהם הגדרת הרשת איננה תקינה). התקן NAS מחליף למעשה את השימוש במחשב בתור שרת קבצים אשר בצורתו הבסיסית ביותר הוא לא יותר מאשר התקן NAS עם מקלדת, מסך ואופטימיזציה של מערכת ההפעלה עבור מתן שירותי אחסון; שרת הקבצים יכול אמנם להריץ גם משימות אחרות, אולם שרתי קבצים משמשים יותר ויותר לספק פונקציונליות אחרות, כגון אספקת שירותי נתונים, שירותי דואר אלקטרוני וכיוצא באלו. פונקציונאלית כללית (כזו שאיננה קשורה למערכת הקבצים) של מערכת ההפעלה איננה נדרשת בהתקן NAS, ולעתים קרובות מסופקת פונקציונליות מינימלית או חלקית עבור חלקים אלו של מערכת ההפעלה. NAS משתמש בפרוטוקולי מערכות קבצים רשתיות כגון NFS (פופולרי על מערכות Unix)‏, SMB/CIFS (בשימוש עם מערכות חלונות), או AFP (בשימוש עם מחשבי מקינטוש). לצורך העברת נתונים לרכיבי גיבוי, משתמשים בפרוטוקול NDMP. התקני NAS מגבילים רק לעתים רחוקות את הלקוחות לפרוטוקול יחיד, עובדה הנחשבת ליתרון נוסף שלהם.